אייבי נתן הקים את תחנת קול השלום-שידורים פרטיים ששידר מספינה שעגנה בים מול חופי תל אביב. התחנות נתנו תשובה לצרכים פלורליסטיים כל אחת בדרכה, תחנת גלי צה׳׳ל שינתה את טעם המאזינים משום שמרדה במוסכמות השידור הישנות ושידרה שידורים פלורליסטים חדשים. התחנה השנייה, קול השלום, מרדה בהשפעות של הממסד הפוליטי על שידורי הרדיו והייתה אומנם חריגה, אבל מאוד פופולארית בגלל השירים הלועזיים והמסרים ה׳חתרניים׳ למען השלום בו דגל אייבי נתן.
הפריצה הגדולה של גלי צה׳׳ל הייתה בשנות השישים בזכות הרחבת שעות השידור, צירוף אנשי תקשורת בכירים למאגר העיתונאים הצעירים ששידרו במהלך שירות סדיר, הדבר גרם לכך שאוכלוסייה רחבה יותר בציבור האזינה לתחנה, צעירים ששמעו מוזיקה לגילם ובנוסף בוגרים ששמעו תכנים נוספים, שהעדיפו על פני התחנה הוותיקה, קול ישראל. התחנה אף העלתה במהלך שידור מאזינים ״לאויר״ ובכך העלתה את הרייטינג.
בתחילת שנות ה – 80 הפכה התחנה הצבאית לנושאת הדגל של השידור הצעיר ההומוריסטי בזכות ארז טל ואברי גלעד. במהלך שנים אלו התחנה זכתה לפופלאריות רבה מצד מאגר מאזינים רחב בגלל מלחמת לבנון השנויה במחלוקת. מלחמת לבנון שמה את גלי צה׳׳ל בין הפטיש לסדן כתחנה צבאית היה עליה לשדר למען המטרות הצבאיות אבל בהיותה גם תחנה תקשורתית נענתה לדעות המנוגדות לדעות הצבא. כך גם באינתיפאדה הראשונה והשניה. משברים אלה הצביעו על גלי צה׳׳ל כתורמת לפלורליזם התקשורתי בישראל. היו נסיונות בימי אהוד ברק כרמטכ״ל לסגור את התחנה אולם הציבור לא הסכים.
התחנות הפיראטיות כידוע גם לציבור וגם לממשל נחשבות שלא חוקיות, ולמעשה, אין עליהן פיקוח. לכן רמת השידורים שלהן בד״כ נמוכה.
אייבי נתן בניגוד לתחנות פירטיות אחרות, ניסה לשמור את עצמאותה האידיאולוגית של תחנת ״קול השלום״,התחנה נתנה ביטוי לפלורליזם תקשרותי מחאתי בזכות שירים לועזיים ששידרה 24 שעות ביממה והבעת דעות פוליטיות באופן גלוי וחד משמעי, כאות מחאה וביטוי סימבולי לדעותיו הטביע אייבי נתן את הספינה ממנה שידרה תחנת הרדיו כמחאה נגד הממסד.
בדעותיה ובאופי שידוריה נתנה התחנה ביטוי ומענה לאנשים רבים שמצאו בה דוגמא לחופש הביטוי והעברת מסר אידיאולוגי.