מאמר ד׳ – סוגי רטוריקה שונים –

הטקסט ״יורדים לברלין, אולי תשלמו פחות על מילקי, אבל מה תספרו לנכדים״? הוא טקסט סגור העוסק בוויכוח על יוקר המחייה בארץ לעומת מחירי מוצרים שונים בגרמניה ובדעתו של הכותב ״בן כספית״ על אותו מקרה. הכותב מגיב בעוקצנות ובכעס על המקרה ואף נותן לאירוע מסגרת ״קשה להם כאן, במדינת היהודים היחידה כאילו פעם היה קל. גם יקר להם. כאילו פעם היה זול. נוח להם בברלין. מכל המקומות בעולם, בברלין.״ בטענה זו הכותב מתייחס לתקופה שבה היהודים היו בגולה ולזה שכל הזמן היהודים רצו מדינה ועד שנתנו להם את מדינת היהודים היחידה קשה להם שם והם מתלוננים על התנאים ובטענה זו יוצר מסגרת של ה״יהודי המפונק״ שמציגה את אותם אנשים שהתלוננו בתור אנשים מפונקים וכפויי טובה.
הכותב משתמש במסגרת נוספת שבה הוא מעלה את השואה ״מכל המקומות בעולם, בברלין״ שם הוא מקשר את המקום לשואה וטוען שדווקא במקום שבו העם היהודי נרדף, עכשיו הוא רוצה לחזור לשם בגלל יוקר מחייה ומוצרים. הכותב טוען שההתנהגות של אותם האנשים שמתלוננים על יוקר המחייה היא מטופשת ושולית ובכך מעלה שוב את המסגרת של ה״יהודי המפונק״. הדעה של הכותב היא מוקצנת ולא אובייקטיבית בכל הרטוריקות:

1. רטוריקה של ניטראליות (לכותב אסור להשתמש במילים טעונות, המעוררות רגש):
הכותב משתמש במילים טעונות ומעביר ביקורת חריפה על האנשים שהוא כותב עליהם במאמר מציג אותם כאנשים רברבנים, כפויי טובה וחמדנים שכל אחד מהם עסוק אך ורק בעצמו, כלומר הרטוריקה של הניטראליות לא נשמרת.
״קשה להם כאן, במדינת היהודים היחידה כאילו פעם היה קל. גם יקר להם. כאילו פעם היה זול. נוח להם בברלין. מכל המקומות בעולם, בברלין.״

2. רטוריקה של עובדתיות (על הכותב להיצמד לאירוע המסוקר ולהימנע מעריכת אנאלוגיה לאירועים שהתרחשו בעבר או במקומות אחרים):
הכותב מזכיר את השואה ואת התקופה שלעם היהודי לא היה בית. הכותב טוען שבגלל הנחה של כמה שקלים יש כאלה מהעם היהודי שרוצים לחזור למקום בו התרחשה השואה ודואג להזכיר לאורך הטקסט כמה פעמים כמה רע היה לעם היהודי שם.
״3000 שנה אחרי הולדת העם היהודי ו 75 שנה אחרי שהנאצים איימו להכחידו, חוזרים יהודים רבים לאזור שבו התרחשה השואה כדי לחסוך כמה שקלים על מילקי ושכ״ד״
זאת אומרת שהרטוריקה של העובדתיות לא נשמרת.

3.רטוריקה של איזון (על הכותב לאפשר לכל הצדדים להתבטא בעת עימות):
הכותב מביע את דעתו היחידה בנושא ולא נותן לאף אחד אחר להתבטא ואפילו לא טורח לחקור את הצד השני. מכאן ניתן לומר שהכותב לא שומר על הרטוריקה של האיזון.

התגובות סגורות