ספרים רבותיי

אנחנו לכאורה עם הספר.

ככה קוראים לנו, היהודים, בזכות התורה. אבל מאז שקיבלנו אותה עשינו כל מאמץ להתנער. להתבלבל. להתבולל. להיות ככל העמים. רק שכל פעם זה לא ממש הלך. כי הספר הזה הוא יותר מהתולדות שלנו. הוא מגלם בתוכו את הDNA של האומה שלנו. מקשר אותנו עם המקורות שחיברו אותנו לעם. ובניגוד לכל עם אחר -אנחנו עם שחובר יחדיו על רקע אידיולוגי. אמונה במשהו. באל אחד. בכוח עליון יחיד. באהבת הזולת. הרי אברם עצמו היה בבלי. עד שבנה לו קשר עם בונה עולם , נהיה אברהם ועבר צד. אחריו הלכו תומכיו שעבורם הוא פתח את אוהלו. איתם ירד לארץ המובטחת שממש אז קיבלה את התואר "מובטחת". ואז התחיל רומן שלא נגמר בין בני אברהם שהפכו במרוצת השנים לאחים של יוסף ואז לבני ישראל (שזה בעצם יעקוב רק משודרג) וכן הלאה.

וכולם לימדו רק חכמה אחת. כולנו שונים. וכולנו צריכים להסתדר למרות כל השוני. חכמי הקבלה מפרשים לנו את הספרים אותם  הותירו לנו אבות האומה. ומוסיפים עליהם . כי כמו שאנחנו לא מדברים אותה שפה כמו ההורים שלנו כך היה תמיד. כל דור והיחודיות שלו. כל דור וספר הקבלה הייחודי לו. השוני הוא לא רק השפה. כל דור פיתח תפישת עולם ייחודית , תרבות מסויימת, אופי משל עצמו. וספרי הקבלה הותאמו לכל דור. וכך. ככל שהתקדמו הדורות התקדמו הספרים שאותם ניתן למצוא היום בכל חנות ספרים.

כל ספר קבלה  פותח לנו עוד קצת מהקוד הזה שעליו מושתת העם שלנו. ועם זאת עיקרי השיטה, עיקרי הדברים לא השתנו.  ומשל מאד מפורסם מספר עליהם בבירור. כשבא גר לעבור גיור זריז אצל רבי עקיבא וקיבל את התשובה : ואהבת לרעך כמוך. כל השאר צא ולמד. קל לאמר. הביצוע -זה קצת מורכב יותר. ורבי עקיבא מזמן איננו כדי ללמדינו. אבל חכמינו ז"ל בהחלט היו חכמים. הם גם ידעו שכנראה שלא בכל הגזרות נוכל לעמוד  בלי הנחיה. ולכן כתבו לנו את ספרי הקבלה. ספרים מיוחדים אלו פותחים לנו פתח לעולם בו האדם יכול גם לשנוא וגם לאהוב באותו הזמן. וזה, לפי אותם ספרים, נקרא להיות אדם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *